פסק-דין בתיק רע"א 9388/12

השופט צ' זילברטל:

1.        בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ביום 26.11.2012 את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 28.6.2010, ומכאן בקשת רשות הערעור דנא.

ההליך בבית משפט השלום

2.        המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 24.7.2003 (ת"א 77437/04). כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, וכמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הצדדים הסכימו כי סך כל הפיצויים המגיעים למשיבה עומדים על סכום של 951,078 ש"ח (בתוספת שכ"ט עורך דין). עוד הוסכם, כי מתוך הסכום הנ"ל יוקפא, בהתאם לחוות דעת אקטוארית, סכום של 465,553 ש"ח, עד למתן פסק דינו של בית משפט השלום, שיכריע בשאלת הניכויים מהפיצוי.

           כפי שניתן להסיק מפסק דינו של בית משפט השלום, המשיבה מקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בסכום (מהוון) כולל של 477,328 ש"ח, בשל נכויות שונות, שלא כולן קשורות עם תאונת הדרכים הנדונה. בפסק הדין מיום 28.6.2010 קבע בית משפט השלום, כי סכום של 175,943 ש"ח מבטא את סך כל התגמולים שמשולמים למשיבה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בגין הנכויות שנגרמו לה בתאונת הדרכים. לפיכך, נפסק כי סכום זה ינוכה מהסכום שהוקפא בהסכמה (465,553 ש"ח), והיתרה (289,610 ש"ח) תשולם למשיבה כחלק מהפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.

           המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת אך לסוגיה זו: מהו הסכום אותו יש לנכות מהפיצויים המגיעים למשיבה והמבטא את סכומן הכולל של הגמלאות המשולמות למשיבה על-ידי המל"ל בגין הנכויות שנגרמו לה בתאונת הדרכים. בעוד שבית משפט השלום פסק כי מדובר ב-175,943 ש"ח (ולכך מסכימה המשיבה), המבקשים גורסים כי התגמולים המשולמים למשיבה על-ידי המל"ל בקשר עם הנכויות שנגרמו לה בתאונה (ושיש לנכותם מהפיצויים שעל המבקשים לשלם למשיבה) הם בסכום של כ-410,000 ש"ח, באופן שעל המבקשים לשלם למשיבה, מתוך הסכום שהוקפא, סכום של 64,818 ש"ח בלבד.

           בית משפט השלום מינה שלושה מומחים רפואיים לצורך הערכת נכויות המשיבה. האורתופד ד"ר אייכנבלט מצא כי הנכות האורתופדית היא בשיעור של אחוז אחד, וכי המשיבה אינה סובלת מנכויות אורתופדיות מעבר לכך. המומחה ברפואת העיניים, ד"ר גוטמן, מצא כי נכותה של המשיבה בתחום העיניים כתוצאה מהתאונה עומדת על 10% וכי אין למשיבה נכויות נוספות בתחום האמור. הפסיכיאטר ד"ר גאוני חיווה דעתו כי נכותה הכוללת של המשיבה, בתחום מומחיותו, עומדת על 30%, מהם 5% בגין מצב שקדם לתאונה. על יסוד חוות הדעת האמורות הוסכם כי הנכות הכוללת המשוקללת של המשיבה בגין התאונה עומדת על 33.175% (25% נפשי, 10% עיניים ו- 1% אורתופדי). עוד הוסכם, כי שיעור נכותה הכולל של המשיבה כפי שנקבע במל"ל עומד על 90%.

           בית משפט השלום העיר בפסק דינו, כי עיון בדו"ח קצבת נכות של המל"ל העלה כי בין יתר הנכויות שנקבעו למשיבה על-ידי המל"ל כלולה גם נכות נוירולוגית, בשיעור 30%. לענין זה ציין בית המשפט, כי "לו נדרשה בחינה של יחסיות הנכויות אשר אינן קשורות לתאונה, עם אלה שקשורות לתאונה, היה מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי". אלא שלא הוגשה כל בקשה בענין זה "מטעם הנתבעת". מדברים אלה עולה שבית משפט השלום סבר, כי הנתבעים (המבקשים כאן) הם אלה האמורים להוכיח את שיעור הנכות הנוירולוגית של המשיבה (שאינה קשורה לתאונה), לצורך חישוב היחס שעל פיו ייקבע שיעור הניכוי של גמלאות המל"ל. כפי שנראה בהמשך, בכך שגה בית משפט השלום.

           נוכח הנתונים והמסקנות שפורטו לעיל חישב בית משפט השלום את סכום התגמולים אותם יש לייחס לתאונה (ולנכות מהפיצויים) בדרך הבאה:

33.175% - הנכות המשוקללת הכוללת בגין התאונה

                             0.3686 =                                                                            

                                             90%       - סך כל הנכות שנקבעה על-ידי המל"ל

           סך כל תגמולי המל"ל עמד על 477,328 ש"ח, כך שחלק התגמולים המתייחס לתאונה (36.86%) הוא 175,943 ש"ח. סכום זה יש לנכות מהסכום שהוקפא (465,553 ש"ח), והמבקשים חויבו לשלם למשיבה את ההפרש בסך 289,610 ש"ח, בתוספת שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.

הערעור לבית המשפט המחוזי

3.        המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי (ע"א 7978/10-10) וטענו כי בית משפט השלום היה צריך לבחון את היחס שבין שיעור הנכות הכוללת המשוקללת שבגין התאונה (33.175%) לבין שיעור הנכות הכוללת המשוקללת של המשיבה, כפי שזו הוכחה בבית המשפט (במובחן מהנכות הכוללת המוכרת על-ידי המל"ל). נתון אחרון זה עומד על 37.63% (30% נכות נפשית, 10% עיניים ו- 1% אורתופדית). על פי עמדת המבקשים, החישוב האמור, של היחס בין הנכויות הנ"ל (כלומר - 33.175% לחלק ל- 37.63%), מוליך למסקנה כי 88.16% מהתגמולים המשולמים למשיבה על-ידי המל"ל מתייחסים לתאונה (ולא 36.86%, כפי שנפסק בבית משפט השלום), כך שיש לנכותם מהפיצוי לו זכאית המשיבה. על יסוד טענה זו, לשיטת המבקשים המשיבה זכאית ל-64,818 ש"ח (כולל שכ"ט עו"ד) מתוך הסכום שהוקפא (תחת הסכום של 289,610 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד, שנפסק בבית משפט השלום).

           בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נפסק, כי לא היה מקום למנות מומחה רפואי נוסף לבירור נכותה הכוללת של המשיבה, שכן העובדות היו "מונחות לפני בית המשפט ולמעשה לא היתה לגביהן מחלוקת". הערעור נדחה והמערערים חויבו לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 30,000 ש"ח.

בקשת רשות הערעור

4.        בבקשת רשות הערעור נטען, כי הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי שגו ביישום ההלכות שנקבעו בבית משפט זה בקשר עם הסוגיה שבמחלוקת, וכי על פי הדין היה על המבקשים לשלם למשיבה סך של 64,818 ש"ח (הכוללים שכ"ט עו"ד) מתוך הסכום שהוקפא, ולא 289,610 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד.

           בין היתר טוענים המבקשים, כי בעל הדין המבקש להפחית את שיעור הניכויים של תגמולי המל"ל -כלומר: המשיבה (התובעת) - הוא זה שצריך להוכיח שאין מקום לנכות את מלוא סכום התגמולים. בהעדר הוכחה אחרת, היה על בית משפט השלום להניח, על-פי הראיות שהיו בפניו, כי שיעור הנכות הכוללת של המשיבה עומד על 37.63% (כמפורט לעיל), ולא על 90%, וכי שיעור הנכות המשוקללת הנובעת מהתאונה עומד על 33.175%.